ב"ה

ר' יצחק אברהם טברסקי

עיון בהגדרת מלאכת כותב

- א' -

למדנו במשנה1 : הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות

בין משני סמניות בכל לשון חייב. אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך היו

כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו. אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ושמואל

נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל . ודנו על זה בגמ' 2 : . אלא רבי יהודה שתי אותיות והן שני שמות

הוא דמחייב שתי אותיות והן שם אחד לא מחייב. והתניא ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם, ועד

שיארוג כל הבגד ועד שיעשה כל הנפה תלמוד לומר מאחת. אי מאחת

יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ולא ארג אלא חוט אחד ולא עשה אלא בית אחד בנפה

תלמוד לומר אחת. הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח

מנחור דן מדניאל גד מגדיאל. רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב.

כגון שש תת רר גג חח. אמר רבי יוסי וכי משום כותב הוא חייב. והלא אינו חייב אלא משום רושם,

שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזו היא בן זוגו. לפיכך שרט שריטה אחת על שני נסרין או שתי

שריטות על נסר אחד חייב. רבי שמעון אומר ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג

כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה תלמוד לומר מאחת. אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות

אחת ואפילו לא ארג אלא חוט אחד ואפילו לא עשה אלא בית אחד בנפה תלמוד לומר אחת. הא כיצד

אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. רבי יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים

שחייב אחת על כולן, ופעמים שחייב על כל אחת ואחת.

קתני מיהא רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב. לא קשיא הא

דידיה הא דרביה. דתניא רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן

שם אחד חייב. כגון שש תת רר גג חח.

ובאמת צ"ב מה בין כותב מילה של ב' אותיות שונות ובין כותב מילה של ב' אותיות שוות ;

הרי מ"מ כתב שיעור של ב' אותיות והוי מילה שלימה . ונראה שיש להבין הענין בהקדם חקירה

יסודית בהבנת מלאכת כותב . הנה חייבים על כתיבת שתי אותיות 3 , ויש לעיין בביאור הדבר .

שיש לפרש שהגדרת המלאכה היא כתיבת מילים - וא"כ ב' אותיות הוי ה"ת להיות מילה

קטנה . אמנם , יתכן לפרש אחרת ; שהחיוב הוי על כתיבת אותיות - וב' אותיות הוי שיעור (

ככגרגרת וכו' ) .

חקירה זו מתבטאת , לכאו' , במח' מפורשת בירושלמי 4 : אשכחת אמר קלת וחומרת על

דרבי יודה קלת וחמרת על דרבנן קלת על דרבי יודה כתב שתי אותיות שוין והן שם על דעתיה דרבי

יודה חייב על דעתהון דרבנן פטור קלת על דרבנן שתי אותות מכל מקום אף על פי שאינן שם על

דעתהון דרבנן חייב על דעתיה דרבי יודה פטור. הרי לר"י הגדרת כותב היא כתיבת מילים , ולרבנן

כתיבת אותיות .

זאת אומרת , שלרבנן חייבים על העתקה של אותיות מהאל"ף בי"ת . ולכן מי שכתב ב'

אותיות שוים לא עשה שיעור מלאכה שהרי כתב רק אות אחת מהאל"ף בי"ת ( אמנם פעמים

) , ולא ב' אותיות . מאידך , לשיטתם לא בעינן שיהיו האותיות מילה כלל . ולר' יהודה

החיוב הוי על כתיבת מילה , ולכן אין הבדל בין מילה של אותיות שוות או שונות - רק צריך

להיות מילה . היוצא מזה , שלרבנן כותב היינו העתקת אותיות מהאל"ף בי"ת - וב' אותיות

הוי שיעור ; ולר"י כותב היינו מילים - ומילה קטנה היינו ב' אותיות .

לשאלה זו על טיבה של ב' אותיות בכותב יש נ"מ לענין צורה . הבאור הלכה דן *4 באם צריך

ב' צורות או רק צורה א' - ולכאו' תלוי בעיקר בשאלה של הירושלמי ודו"ק .

וכסברה זו אמאי אין חיוב ( לרבנן ) בכותב אותיות שווים מצינו , לכאו' , ברמב"ם 5 שכתב :

הכותב אות כפולה פעמים והוא שם אחד כמו דד תת גג רר שש סס חח חייב, והכותב בכל כתב

ובכל לשון חייב ואפילו משני סימניות . ע"כ. ונבאר עוד שיטת הרמב"ם בסמוך, בע"ה.

נחזור לשיטות הבבלי . שיטת ר' יהודה בברייתא - דהיינו שיטת רבו ( רבן גמליאל ) - תואם

ממש לשיטת ר' יהודה בירושלמי . שיטת תנא קמא דברייתא - דהיינו שיטת ר' יהודה לדעת עצמו

ובמתני' 6 - הוי כשיטת רבנן דירוש' ; אלא שיש תנאי נוספת שצ"ל מתקיימת כמותה ודו"ק 7 .

לענין ביאור שיטת תנא קמא דמתניתין יש דעות שונות . רש"י 8 מבאר שיטת ת"ק כזה : בין

משם אחד - שתיהן אלפין. משתי שמות - אלף בית . ע"כ . משמע , שרש"י מפרש שת"ק של משנתינו

סובר כעין שיטת רבנן בירושלמי . ז"א שלת"ק החיוב הוי על כתיבת אותיות ; ולכן א"צ שיהא מילה

וכו' . אלא שבדבר אחד יש הבדל ביניהם ; שת"ק אינו סובר שהב' אותיות צ"ל שונות בכדי לחשב כב'

אותיות - אלא אפילו כתב אות א' פעמים הוי כותב שתי אותיות לת"ק . כ"נ מדברי רש"י .

אמנם יש באמת מח' בהבנת שיטתו ( ויש גם שיטות אחרות וכו' ( . הבאור הלכה 9 סובר

שלרש"י לכולי עלמא חייבים על שתי אותיות אף על פי שאינם מילה ואינם ב' אותיות שונות . וכל

ענין א"א דאאזרך היינו היכא דהתכון לכתוב מילה שלימה שאם לא כתב אפילו מילה קטנה לא

נתקיימה מחשבתו כלל . כן פירש הבאור הלכה .

מאידך , הגרעק"א 10 פירש שלרש"י המח' בכתב א"א בפני עצמה - ע"ש . ובאמת מצינו

כמש"כ הבאור הלכה בחי' המיוחס' לר"ן 11. אמנם יש גם גאונים וראשונים 12 שסוברים כמו רעק"א .

ועל כל פנים הפשטות בדברי רש"י עצמו הוי כרעק"א ; שהרי רש"י כותב 13 : אלא שתי אותיות של

שם אחד כגון שש תת - והן מתיבות גדולות, כגון: שש מששבצר, מששך, ששמם, תת - מתתראו,

תתנו, וכל שכן אם נתכוין לקטנה תחילה. ע"כ . וזה כרעק"א ודלא כבה"ל. ובע"ה נבאר שיטת רש"י

עוד בהמשך ; ובאמת מש"כ כאן צריך תיקון ע"פ המשך העיון בשאר דבריו בסמוך , וכמו שיתבאר

בע"ה .

הרמב"ם מפרש אחרת. הוא סובר שיש ב' דרכים למלאכת כותב - וכמו שסובר הרמב"ם

בהרבה מלאכות 14 שיש ב' מעין-אבות למלאכה אחת. וכאן הרמב"ם 15 כותב : הכותב שתי אותיות

חייב ... הכותב אות כפולה פעמים והוא שם אחד כמו דד תת גג רר שש סס חח חייב ... ע"כ.

בכתב ב' אותיות שונות לא התנה שיהיה שם אחת ( ז"א מילה ) , ובכתב מילה לא התנה שיכתוב

אותיות שונות . הרי לרמב"ם ב' הגדרות לכותב . חייב על כתיבה של אותיות או מילים .

בכתיבת מילים ב' אותיות פי' מילה כל שהוא ; ובכתיבת אותיות הוי שיעור למעשה כתיבת

אותיות .

והנה לפי"ז יוצא לנו דיוק נפלא בהמשך 16 דברי הרמב"ם : לקח גויל וכיוצא בו וכתב עליו

אות אחת במדינה זו והלך באותו היום וכתב אות שניה במדינה אחרת במגילה אחרת חייב, שבזמן

שמקרבן נהגין זה עם זה ואינן מחוסרין מעשה לקריבתן. ע"כ . הנה הרמב"ם ביאר ההלכה של כתב

אות א' בטבריה וכו' 17 לענין כתיבת אותיות ] שהתנה שיהיה אות שניה - ולא כפולה פעמים ודו"ק

היטב ] ולא כתיבת מילים . וכן מסתבר באמת , שהרי קשה להבין איך אות בטבריה ואות בציפורי

נחשבים למילה . אמנם יתכן לצרפם למעשה כתיבת אותיות אם אינם מחוסרים מעשה קריבה ודו"ק .

ויש דרכים אחרים להבין הלכה זו ; ונדון עוד בזה קצת בהמשך , בע"ה .

- ב -

פירשנו שלשיטת רבנן בירושלמי , ועוד , כתיבה הוי בעצם העתקה של אותיות מהאל"ף

בי"ת. ובאמת , יש להבין כתיבה כן להרבה שיטות בגמ' וראש' ; בין אם לענין העתקת מילים או

אותיות . הנה המוסג של כתיבת אותיות היינו העתקת צורות מסוימות ( ודו"ק מדרך לימוד

כתיבה ( . וכן הגדרת כתיבת מילים - בניגוד לסתם קבוצת אותיות - היינו שמעתיק מילים

ממקור / רשימה של מילים של הלשון ההוא . ויתכן שהיינו ממילון או מספרות של אומה . ולענין

הגדרה הלכתית יל"פ שהיינו העתקת מילים מהמקרא .

ובאמת מצינו כזה בראשונים . רבינו יואל 18 סובר שדוקא הכותב אותיות של אשורית או

יונית חייב בשבת . זאת אומרת שכתיבה היינו העתקת מילים / אותיות מהמקרא . ולכן דוקא על

אותיות הנמצאות במקרא חייבים . וכזה משמע ג"כ ברש"י 19 : וכי תימא אלף אלף דאאזרך - שהם

שתי אותיות מתיבה גדולה, אבל לא מצינו שהיא תיבה קטנה בכל המקרא. ע"כ . וכזה מצינו עוד

בראשונים , כגון בריטב"א שכתב 20 : ... דלא משתכחא אא בהדיא תיבא בשום מקום שבתורה ...

ועל פי יסוד זה ניתן להבין מש"כ התוס' 21 . תוס' מקשים אמאי מחייב ר"ש באורג אף שלא

ארג כל הבגד , ואילו בקודח מגרר מעבד וצר חייב דוקא בעושה כולו . ותירצו דבעושה דבר חדש

( כגון אורג ) חייב אף שלא גמר כולו ; אבל במתקן דבר שנמצא כבר אז צריך לתקן כולו לר"ש .

וצ"ע טובא דבכותב סובר ר"ש שצריך לעשות כולו להתחייב ( אלא שכולו היינו כל המילה

ולא כל הפסוק ) . ולכאו' כותב הוי עושה דבר חדש , וא"כ אמאי סובר ר"ש כאן עד שיכתוב כל

המילה.

אבל לפי מש"ב מובן היטב . כשכותב הרי מעתיק מילה ואינו כותב מחדש . לכן כותב הוי

כמעבד וכו' , ולא כאורג ודו"ק . ] כמו כן הה"א של הגמ' 22 שחייב דוקא בכותב כל הפסוק מובן יותר

טוב לפי מש"כ . ]

- ג -

עכשיו יש לדון ביתר דיוק בשיטת רש"י . מצינו בגמ' 23 : אמר רב אמי: כתב אות אחת

בטבריא ואחת בציפורי - חייב, כתיבה היא אלא שמחוסר קריבה. והתנן: כתב על שני כותלי הבית,

ועל שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה - פטור. התם מחוסר מעשה דקריבה, הכא - לא מחוסר

מעשה דקריבה.

כבר ביארנו הלכה זו לפי הרמב"ם . אמנם רש"י מפרש אחרת . הנה לרש"י יש מח' תנאים אם

ב' האותיות צ"ל מילה או לא כמו שהבאנו למעלה . ולשיטה שצ"ל מילה צ"ע איך אות אחת בציפורי

ואות אחת בטבריא הוי מילה , וכמו שהערנו למעלה .

לכן נראה לפרש שיטת רבי יהודה דמתני' וכו' לדעת רש"י קצת אחרת ממה שהצענו מתחילה.

ונראה לפרש שיטה זו כזה . אין החיוב - אפילו לרבי יהודה - על כתיבת מילים . אלא החיוב

על עשיית אותיות המוכשרים לעשות מילה מהם . והיכא שכתבם על מקום א' ועשאם למילה

עשה הכשר זה וחיברם למילה כאחת - אמנם החיוב הוי על תיקון האותיות ודו"ק היטב . והיכא ש

כתב על ב' מקומות חייב , כל שמוכשרים להיות מילה בלי מעשה אחרת . ולכן כותב רש"י בסוגין 24 :

מחוסר מעשה דקריבה - אינו מקרבן אלא על ידי קציצה המפסיק ביניהן, וכי קאמר רב אמי - כגון

כתב אחת על שפת לוח זו בטבריה, ואחת על שפת לוח זו בצפורי, ואתה יכול לקרבן שלא במעשה

אלא קריבה בעלמא.

ובאמת הגדרה זו מובנת היטב ע"פ מקורה במשכן . הרי במשכן הב' אותיות היו לכאו' כתיבת

אות על קרש זה ואות על הקרש התואם 25 שע"י ב' האותיות הנפרדות יש משמעות כשמים אותם

ביחד. וא"כ הגדרת כותב הוי כעין כתיבת המשכן . ויש לע"ע בכ"ז ורק באתי להעיר . ] וכידוע יש

פירושים אחרים לסוגין 26 - ודברינו לענין שיטת רש"י . [

- ד -

מצינו מחלקת תנאים לענין נוטריקון ואותיות שאינם מילים דרך כלל אלא בגלטרי ויש לנמק

קצת במח' אלו לענין כתיבת מילים ואותיות . בגמ' הציעו שיש מח' בין ר"ש ות"ק לענין הכותב אא .

וז"ל השו"ת בסוגיא 27: ורבי שמעון היינו תנא קמא. וכי תימא אל"ף אל"ף דאאזרך איכא בינייהו

דתנא קמא סבר אל"ף אל"ף דאאזרך לא מיחייב ורבי שמעון סבר כיון דאיתיה בגלטורי בעלמא חייב.

למימרא דרבי שמעון לחומרא. והתניא הקודח כל שהוא חייב המגרר כל שהוא המעבד כל שהוא

הצר בכלי צורה כל שהוא רבי שמעון אומר עד שיקדח את כולו עד שיגרור את כולו עד שיעבד את

כולו עד שיצור כולו. אלא רבי שמעון הא אתא לאשמעינן עד שיכתוב את השם כולו. ע"כ . ותוס'

כתבו 28 בענין הה"א הזאת : פירוש אא שכותבין בקמיע ... ויש מפרשים אא היינו אמן אמן שכותבין

בקמיעין . וליתא דהיינו נוטריקון וחייב אפילו באחד ורבנן דפטרי במתני' פטרי אפילו בב' ובג' . ע"כ .

ויש לעיין בסברת התוס' 29 - והחולקים עליהם - בב' המח' .

המח' של נוטריקון מובאת במשנה 30בלשון זה : כתב אות אחת נוטריקון רבי יהושע בן

בתירא מחייב וחכמים פוטרין . וכנראה , אם תוס' אומרים שלרבנן דריב"ב אפילו על נוטריקון של

כמה אותיות פטור , אין החסרון בנוטריקון מצד חסרון אותיות אלא חסרון היותם מילה . וכן באא

דגלטורי צ"ל כן שגם שם יש ב' אותיות . כ"נ לדעת תוס' . וצ"ב בב' הענינים בנקודת המחלקת של

היותם מילה או לא .

ונראה דאא דגלטורי לא הוי מילה בעלמא - ואף אינה רומזת למילה ; אלא בקמיעות כותבין

כן ( אבל אין לה משמעות מיוחדת כלל - רק הוי שימוש של כישוף וכיוצא בה ( . אמנם במסגרת של

קמיע זהו כתיבתה ; ואינה רומזת למילה אחרת ( אלא אם זו נחשבת למילה משום שימוש זה , כתב

המילה עצמה ( . מאידך , בנוטריקון י"ל שא' הוי דרך אחרת לכתוב מילת אמן , וגם אפשר לומר שא"ז

דרך כתיבת אמן אלא רמז למילת אמן . ( ולפי זה מובן היטב למה אין הבדל בין אות אחת או ב' וג'

אותיות וז"פ ) .

ולכן לכל אחת יש מעלה על חבירתה . אא דגלוטרי הוי כתיבה מפורשת לכולי עלמא , ולא

רמז . מאידך , נוטריקון נקראת לענין דבר שהוא מילה לכו"ע . והנה יש בביאור זה של תוס' מקום

לעיון בשאילות יסודיות של מלאכת כותב . במחלקת של אא כלול חקירה על מה נחשב מילה . האם

דוקא מסירת רעיון על ידי אותיות , או כל שימוש מקובל של אותיות יחד לתכלית כל שהיא . ואילו

המח' בענין נוטריקון ג"כ מועיל להבנת ענין כותב . שהרי רואים מכאן שאין ב' אותיות ( לשיטה

שחייבים על כתיבת מילים ( שיעור אלא מילה כל שהיא .

אמנם תוס' כתבו שיש שפירשו אחרת - וגם פירושם וגם פירוש זו נמצאים בערוך 31 - ויש

להבין שיטתם . הרי"ד 32 כותב : וחכמים פוטרים עד שיכתוב שתי אותיות . ע"כ . לשיטה זו כל

המחלקת של נוטריקון מוגבלת להיכא דאין שתי אותיות - ואילו הדיון בענין אא הוי בשתי אותיות

( אלא שא"ז מילה אלא א"כ מתחשבים במה שנרמז ) . לפי הרי"ד ודעימיה , נראה לפרש שחולקים

בנוטריקון בזה: ע"י כתיבת א - עם סימן שלנוטריקון נכתב - הרי כאילו כתב מילה . אמנם לא כתב ב'

אותיות , ולכן אם בעינן שיעור של ב' אותיות דוקא , פטור . אבל אם רק צ' מילה פירש את המילה .

ועי' רש"י 33 שביאר : כתב אות אחת על שם נוטריקון - שעשה סימן נקודה עליה, לומר שלהבין בה

תיבה שלימה כתבה. עכ"ל. אמנם , באא יש שיעור של ב' אותיות . אבל חסר כאן מה שאין היות הא

נקרא כאמן מפורש בכתב ; ורק נלמד מהמסגרת . לכן אין הדין פשוט כאן אף אם נסבור שחייבים על

נוטריקון , ואף שיש כאן ב' אותיות ודו"ק .

- ה -

יש ג"כ מקרים אחרים שא"צ דוקא שתי אותיות , ויש לנמק בהם ובמשמעותם להגדרת

כתיבת שתי אותיות . הגמ' 34 דנה בענין זה ואומרת : כתב אות אחת סמוך לכתב. מאן תנא. אמר

רבא בר רב הונא דלא כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר האמר אחת על האריג חייב... תנא כתב אות

אחת והשלימה לספר ארג חוט אחד והשלימה לבגד חייב. מאן תנא אמר רבא בר רב הונא רבי אליעזר

היא דאמר אחת על האריג חייב. רב אשי אמר אפילו תימא רבנן להשלים שאני... תנא הגיה אות אחת

חייב. השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב. אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון

שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינ"ין. רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש.ע"כ לשון

הסוגיא . ופרש"י 35 רבא אמר כגון שנטלו לתגא דדלית - דלא הוי אלא הגהת אות אחת, ובדבר מועט

חייב, הואיל וזהו תיקון הספר, דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה

והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר, דאמרן לעיל דחייב ואפילו לרבנן.

יש לבאר ענין אות סמוך לכתב , וכן ענין משלים ומגיה . בענין כתב אות סמוך לכתב יש

להבין איך נחשב ככתב ב' אותיות . ואפילו למ"ד דיש חיוב על כתיבת מילים , הרי אין האות שכתב

משמיע מילה מצד עצמה - אף במסגרת של מה שכבר היה כתוב . וא"כ צ"ע - אא"כ נפרש ששתי

אותיות הוי רק ענין של חשיבות ודו"ק .

ולכאו' אי אפשר לפרש שכשמוסיף על הכתב משנה משמעות מה שהיה כתוב מקודם ולכן הוי

כאילו כתב עכשיו את הכל ( לדעת ר"א ) , שהרי שיטת ר"א הוי בעיקר לענין אורג . וא"כ צל"פ שיטתו

כזה : מצינו בשיעורים של מלאכות שיש שהם שיעורים בפעולה ויש שהם שיעורים בתוצאה .

האגלי טל 36 כותב שבעימור חייב אף אם חלק מהערימה היתה שם והביא חצי שיעור לשם .

ולמד דין זה ממה שאף בהביא החצי הראשון לשם הרי לא היתה שם החלק השני ולא היתה ערימה

אלא לבסוף . והנה יש לחלק בזה בין היכא דעשה הכל ( אלא שא"ז עימור אלא לפי מחשבתו ( והיכא

שחלק לא עימר כלל . ועכ"פ מילתא דמסתבר הוא , ויתכן שבאמת הכי הוי דהשיעור הוי בערימה

שיוצאת ממעשיו , ולא במעשה עימור , ודו"ק .

והנה לר"א ה"ה לאורג וכותב ( ולכאו' מסוגין משמע שהוא הדין לכל מלאכות ( . ולכן

כשכותב , ועי"כ יש כאן ב' אותיות / מילה חייב לר"א . ובאמת יתכן שמש"כ האגל"ט הוי באמת מח'

ר"א ורבנן ( שהרי אין לאגל"ט שום ראיה לדין שלו ) .

ויש לעיין עוד במחלקת ר"א ורבנן לענין גמר מלאכה 37 , שלמדנו : ולרבי יוסי, גמר מלאכה

לרבי אליעזר פטור. הא שמענא ליה דמחייב! דתנן, רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה,

ואחד על האריג - חייב. אמר רב יוסף: רבי יוסי אליבא דר"א הכי מתני, רבי אליעזר אומר: האורג

שלשה חוטין בתחלה, ושנים על האריג - חייב. ואכמ"ל .

ולענין משלים ומהגיה נראה לפרש ( ע"פ דברי רש"י שהבאנו לעייל ( שהוי כאילו

כתב כל הספר מכיון שמקודם לא היה נחשב נכתב לענין הל' כתבי הקודש ] וכ"ז צל"פ בענין

אורג , דעכשיו ראוים לענין מלבוש וכו' ואכמ"ל [. מכיון שקודם שהשלים / הגהיה הספר לא היה ראוי

לקריאה וכו' כספרי הקודש ועכשיו ראוי ע"י ההשלמה / הגהה ; כאילו עכשיו נכתב הכל ודו"ק 38 .

ויש סמך לזה מדברי הרמב"ם 39 שכותב : מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר

תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין

כותבין את התורה פרשיות פרשיות, ואע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו, ואם

כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני, ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו, וכל המגיה ספר

תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.

- ו -

יש להוסיף שהירושלמי 40 מפרש שחייב על הגהת אות אחת משום צירוף של מוחק וכותב .

וז"ל הירוש' : יש שהוא כותב נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק יש שהוא מוחק

נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק היך עבידא היה דל"ת ועשאו רי"ש רי"ש ועשאו

דל"ת חייב משום כותב ומשום מוחק ד' ע"כ . וכמובן יש כאן חידוש גדול שיש צירוף בין כותב ומוחק

לשיעור של ב' אותיות .

ובכדי להבין ד"ז יש להקדים סקירה קצרה בשיטות הראשונים בענין הגדרת מוחק . הרא"ש

כותב : ... ויראה שאין חייב על מחיקת טשטוש דיו אפי' לכתוב כמה אותיות כי לא היה במשכן אלא

מחיקת אותיות לכתוב במקומו . אחרי כתבי זה מתוך הסברא וגם מדנקט בברייתא אות אחת ראיתי

בתוספתא וכתב בה נפלה דיו על ספר ומחקו שעוה על פנקס ומחקו אם יש במקומו כדי לכתוב שתי

אותות חייב . וטעמא לא ברירא לן . וי"ל דהיינו טעמא דהאות שנכתב בטעות כמאן דליתיה דמיא

ועיקר החיוב בשביל מחשבת הכתיבה . הלכך אפי' טשטוש דיו נמי ... ע"כ 41 .

לפי הה"א של הרא"ש הגדרת מוחק היא ביטול כתיבה . אמנם לפי מסקנתו ( ע"פ

התוס' ) מוחק היינו הכשר כתיבה .

אמנם הרשב"א 42 מפרש הענין אחרת . הוא מפרש ענין מוחק על מנת לכתוב ב' אותיות

שהיינו לכתוב ב' אותיות בכתב שהיה כתוב שם קודם שמחק ע"ש . ונראה שלרשב"א ביאור מוחק

היינו שמשנה הכתב ודו"ק היטב .

לרשב"א מובן היטב שבהגיה יש צירוף בין המחיקה והכתיבה שהרי שניהם חלק מהתהליך של

שינוי הכתב . וכן לרא"ש לפי התוספתא יש להבין הצירוף . אמנם לה"א של הרא"ש דברי הירוש' צ"ע

ודו"ק 43 .

מקורות והערות

1. משנה שבת ( קג. ) .

2. גמ' שבת ( קג.: ) .

3. משנה שבת ( עג. ) .

4. ירוש' שבת ( פי"ב ה"ג ) .

4*. באור הלכה ( סי' ש"מ ) ד"ה במשקין על השולחן .

5. הל' שבת ( פי"א ה"י ) .

6. ע"ע שו"ת אבני נזר חאו"ח ( סי' קצ"ט ( ואכמ"ל .

7.ויש לנמק בתנאי זה , ועי' מש"ב בח"ג בע"ה . ועיין עוד צפנת פענח הל' שבת ( פי"א ה"ט ) ודו"ק

היטב .

8. רש"י שבת ( קג. ) .

9. באור הלכה ( סי' ש"מ ) ד"ה במשקין על השולחן .

10. תוס' רעק"א שבת ( פי"ב ) - אות קכ"ב .

11. חי' המיוחסות לר"ן ( עה: ) .

12. עי' באוצר הגאונים חלק השו"ת ( סי' ר"ץ ) . ועיין עוד בתוס' בסוגין ודו"ק .

13. רש"י שבת ( קג: ) ד"ה אלא ב' אותיות וכו'.

14. עי' ברמב"ם בהלכות שבת ( פרק ז הלכה ה ) : התולדה היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות,

כיצד המחתך את הירק מעט מעט לבשלו הרי זה חייב שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן

לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה, וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן, וכן

הלוקח לשון של מתכת ושף אותו כדי ליקח מעפרו כדרך שעושים צורפי הזהב הרי זה תולדת

טחינה. ושם ( ה"ח ( : כיצד הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד חייב שלש חטאות, ואפילו

עשה הארבעים חסר אחת בשגגה כגון ששכח שאלו המלאכות אסורות לעשות בשבת חייב על כל

מלאכה ומלאכה חטאת אחת, אבל אם טחן וחתך הירק ושף לשון של מתכת בהעלם אחד אינו

חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו, וכן כל כיוצא בזה.

ושם ( פרק ח הלכה טו ) : הטוחן כגרוגרת חייב, וכל השוחק תבלין וסמנין במכתשת הרי זה

טוחן וחייב, המחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן, וכן הנוסר עצים ליהנות בנסורת שלהן, או השף

לשון של מתכת חייב משישוף כל שהוא, אבל המחתך עצים אינו חייב עד שידקדק מהן כדי לבשל

כגרוגרת וכו' . ועוד ( פרק כא הלכה יח ) : המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן

וחייב, לפיכך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה מפני שנראה

כטוחן, אבל מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים שאין טחינה בפירות,

ומתירין אלומות של עמיר לפני בהמה .

הנה לפי הרמב"ם יש ב' מיני טוחן : יש ב' אבות של טוחן ; וב' משפיות של תולדות . יש

טוחן של עשיה כעפר ; ויש טוחן של הכשר אכילה ( ע"י פירוד ) . ולכן , היכא דאין לא עשיה לכעפר

וגם אין הכשר לאכילה - אין שום חיוב משום טוחן ודו"ק .

וכן לענין מכה בפטיש הרמב"ם ( בפיה"מ פ"ז דשבת ובמ"ת ) מפרש שיש ב' מיני מכה בפטיש

: הכאה בפטיש לשום צורך ; והכאה לשם גמר מלאכה . כשעושה גמר מלאכה בלא הכאה הוי תולדה

של הכאה של גמר מלאכה . וכן כתב הרמב"ם הלכות שבת ( פרק י הלכה טז (: מכה בפטיש הכאה

אחת חייב, וכל העושה דבר שהוא גמר מלאכה הרי זה תולדת מכה בפטיש וחייב, כיצד המנפח בכלי

זכוכית והצר בכלי צורה אפילו מקצת הצורה והמגרד כל שהוא והעושה נקב כל שהוא בין בעץ בין

בבנין בין במתכת בין בכלים הרי זה תולדת מכה בפטיש וחייב, וכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא

אין חייבין על עשייתו .

וכן לענין מלאכת בישול הרמב"ם מפרש שיש ב' גדרים של בישול . וכן כתב בהלכות שבת

( פרק ט הלכה ו) : המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכת עד שתעשה גחלת

הרי זה תולדת מבשל, וכן הממסס את הדונג או את החלב או את הזפת והכופר והגפרית וכיוצא בהם

הרי זה תולדת מבשל וחייב, וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס חייב משום מבשל, כללו של דבר

בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל .

15. הלכות שבת ( פי"א ה"ט וה"י ) ועי' ובמאירי שבת ( קג. ) ד"ה ונשוב לדברינו , ובמרכבת המשנה .

16. שם ( הי"ב ) .

17. שבת ( קד: ) .

18. או"ז הל' שבת ( סי' ע"ו ) . ומאי דאיתא במתני' ( קג. ) היינו לכאו' לת"ק ( לר' יואל ) .

19. רש"י שבת ( קג: ) . וע"ע באוצר הגאונים חלק התשובות ( סי' ר"ץ ) ועוד .

20. ריטב"א שבת ( קג: ) ד"ה אלף דאאזרך .

21. תוס' שבת ( קג: ) ד"ה תריץ הכי .

22. שבת ( קג: ) .

23. שבת ( קד: ) .

24. רש"י שבת ( קד: ) ד"ה מחוסר וכו' .

25. אמנם עי' בפיה"מ לשבת ( קג. ) .

26. עי' בר"ח ובחי' הרשב"א שבת ( קד: ) ועוד .

27. שבת ( קג : ) .

28. תוס' ( קג: ) ד"ה בגלטורי וכו' .

29. וע"ע בשו"ת פנים מאירות ח"א ( סי' ס"ו ) בדבריהם , ואכמ"ל .

30. משנה שבת ( קד : ) .

31. ערוך ערך אא .

32. פסקי רי"ד לשבת ( קה. ) .

33. רש"י שבת ( קד: ) .

34. שבת ( קד: ) .

35. רש"י לשם .

36. אגלי טל מלאכת מעמר ( סי' ז' ) .

37. כריתות ( יט: )

38. ע"ע במאירי לסוגין .

39. הלכות תפילין ומזוזה וס"ת ( פרק ז הלכה א ) .

40. ירושלמי שבת ( פרק ז ) .

41. כעין זה ברמב"ם הל' שבת ( פּי"א ה"ט ) . אמנם יש לדון עוד בשיטתו בזה ואכמ"ל .

42. מובא במיוחס לר"ן שבת ( עה: ) - ויש לעיין שם היטב כי קצרתי מאד כאן .

43. וע"ע באפיקי ים ח"ב ( סי' ד' ענף ה' וט' ועוד ) . וע"ע תוס' ( קו. ) סוד"ה חוץ וכו' .