-א-

 המשנה 2  קובעת: כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת. וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן.

ובמשנה אחרת:3 אין נותנין ביצה בצד המיחים בשביל שתתגלגל וכו'. וע" ז אמרו בגמ' 4 איבעיא להו גלגל מאי. אמר רב יוסף גלגל חייב חטאת. אמר מר בריה דרבינא אף אנן נמי תנינא כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת. וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת. חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. ש"מ.

המרדכי5 מביא מח' ראש' בזה. וז"ל: פי' ה"ר אליעזר ממיץ6 מכאן דאין בישול אחר בישול וא"כ כל דבר שנתבשל כל צרכו מותר להחזירו לכלי ראשון להתחמם או ליתנו אצל האש. ופי' כל שבא בחמין כו' שורין אותו בחמין בכלי ראשון ושלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בכלי ראשון חוץ ממליח הישן וקולייס האיספנין ודגים קטנים מלוחים שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. פירוש אלו ג' וכיוצא בהן שבהדחה בעלמא מתבשלין. דבישול אין תלוי לא בכלי ראשון ולא בכלי שני אך לפי דבר שנתבשל כדלקמן בשמעתין גבי מלח דאיכא דאמרי דאפי' בכלי שני נמי בשלה, ואיכא דאמרי דאפילו בכלי ראשון נמי לא בשלה. ואע"פ שאין בישול אחר בישול מ"מ יש בישול אחר אפיה וצליה  כדאמרי' בפסחים צלאו ואח"כ בשלו חייב. ומוקי לה כרבי יוסי דאמר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נימוח. אלמא דיש בישול אחר אפיה וה"ה דיש בישול אחר צליה. הלכך יזהר אדם שלא ליתן פת אפוי אף בכלי שני במקום שהיד סולדת בו וגם מצלי יש ליזהר כמו כן. והבמבושל לא יתן אצל האש בחום גדול שהיד סולדת בו ואם עושה חילל שבת.

מיהו  ראבי"ה7 כתב דלאו מילתא היא דבפ' כיצד מברכין מייתי לה ומסיק דע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא לגבי מצה דבעינן טעם מצה בפיו וליכא. עכ"ל.

לרא"ם י"כ ב' חידושים: א) דבישול אינו תלוי  בכ"ר וכ"ש לבד - אלא צריכים לדון ג"כ לפי הדבר המתבשל.  ויתכן באיזה דבר שיתבשל בכ"ש וד"א לא יתבשל גם בכ"ר. ב) יש בישול אחר אפיה וכו'.  ונראה דב' החידושים נוב' מיסוד אחד.  דהרא"ם מבין שההבדל בין כ"ר וכ"ש תלוי במציאות: ד"כ כ"ר מבשל וכ"ש אינו מבשלת למעשה.  וא"כ דבר פשוט וידוע לכל שא"א להיות תלוי אך ורק בכ"ר וכ"ש ואין כ"ר וכ"ש אלא א' מהקובעים.

וכן מובן ראית הרא"ם ממצה שכיון שיש משמעאות לבישול אחר אפיה במציאות נקרא בישול (משא"כ בישול אחר בישול שאינו מועיל במציאות להיות שינוי במציאות).  וזה ישוב8 קושית הראבי"ה על הרא"ם, לפי דרכו של הרא"ם.

ובספר יראים9 מצינו עוד חידוש ג' שג"כ יוצא מאותה הבנה (שדיני בישול תלוים במציאות).  הרא"ם כותב: הלכך יזהר אדם שלא להכניס בשבת אם דבר בכ"ש ואף בכלי שלישי שהי"ס בו שאין אנו בקיאים בדברים רכים וקשים מי הוא מתבשל בכ"ש ומי הוא שאינו מתבשל וכו'.

יש חומרא רביע' שג"כ שייך למסגרתו של הרא"ם.  החיי אדם10 סובר שכלי שני שחם ביותר מבשל ככ"ר.  זאת אומרת, שנוסף על מה שהחילוק בין כ"ר וכ"ש הוא רק יחסי ותלוי בדבר המתבשל (אם קל לבשל א"ל) תלוי גם בכ"ש הפרטי ומידת החום של אות' כ"ש.  ויסוד לשיטה זו מצאנו ברשב"א11 (ויש שיחסו אף לרמב"ם, אבל שיטתו יתבאר בסמוך בע"ה).  חידוש זה ג"כ מבוסס על ההנחה שהחילוק בין כ"ר וכ"ש תלוי רק במציאות ולפי ההנחה הזאת באמת פשוט שכצ"ל, אמנם כל החידושים האלו באמת חידושים, שע"י כמעט נהרס כל הגבול שבין כ"ר וכ"ש.  עכ"ף זה דעת הרא"ם וסייעתו.  וכבר כת' המרדכי שהראבי"ה חולק על שיטה זו.

-ב-

מאידך גיסא, הרמב"ם לומד אחרת בחילוק של כ"ר וכ"ש.  בהל' מעשר כותב12: ונותן לקערה קטנה ולתמחוי לתוך התבשיל אעפ"י שהוא חם מפני שאינו מתבשל בכלי שני.  ואם היה חם ביותר כדי שיכוה את היד לא יתן לתוכו מפני שהוא מתבשל.  עכ"ל.  הרי שבשאר איסורים כתב ממש כרשב"א וחיי אדם שיש לחלק בכ"ש בין יד סולדת ויד נכוות - ז"א שתלוי במציאות.

 בניגוד לזה, לענין שבת מבואר שאין החילוק  בין כ"ר וכ"ש יחסי כבשאר איסורים אלא מוחלט. כאן כותב הרמב"ם. הל' מעשר פ"ג הט"ו: ואם יצק התבשיק מקדרה לקערה אע"ף שהוא רותח בקערה מותר לו ליתן לתוד הקערה תבלין שכלי שני אינו מבשל.

בין כ"ר וכ"ש יחסי (כבשאר איסורים) אלא

א"כ לא הבינו כן כל המפרשים) שלרמב"ם אין החילוק בין כ"ר וכ"ש בהלכות שבת הבדל במציאות אלא הגדרה במלאכת בישול.  וכבר האריכו בחילוק זה של הרמב"ם, בין הל' שבת ושאר איסורים, מקצת האחרונים.14  והאור שמח15 מבאר שדוקא כלי ראשון שהמים שבו הוחם ע"י חום האש נחשבים כתולדות האור ומה שמתבשל בו מתבשל מכח האור והוי בישול.  אבל מה שמתבשל בכ"ש (אף שבמציאות מתבשל) א"ז מלאכת בישול שאינו מתבשל מכח האור אלא מכח כחו עי"ש.  וזה ביאור דברי התוס'16 שפי' עניין כ"ש משום שדפנות מתקררות וכמובן זה קשה להבין.  אבל ע"ד האו"ש הדברים מאירים שכיון שהדפנות מתקררות אין כאן המשך מהכ"ר אלא הכ"ש דבר חדש וא"ז החפצא של תולדת האור אלא כח כחו וכו'.

ומח' זו בין הרא"ם והרמב"ם תלויה בהבנת השקלא ותריא של הגמ'17 בעניין מלח אי מבשל בכ"ש.  י"מ18 שמסקנת הסוגיא שאין בישול בכ"ש אפי' בקלי הבישול - שכ"ש אינו בגדר מלאכת בישול.  וזה שיטת הראבי"ה ורמב"ם וש"ר שכ"ש הגדרה הלכתית.  ואחרים הבינו19 שהמסקנ' היא שאין מלח מקלי הבישול - אבל מה שבאמת מקלי הבישול מתבשל אף בכ"ש.  וזה שיטת הרא"ם.

-ג-

ובאמת ב' הגישות האלו הם ב' דעות בירושלמי20: מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני.  א"ר יוסי כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת.  א"ר יונה כאן וכאן אין היד שולטת אלא עשו הרחק לכלי ראשון ולא עשו הרחק לכלי שני.  אמר רבי מנא ההן פינכא דאורזא מסייע ליה לאבא.  ההן פינכא דגריסא מסייע ליה לאבא.  דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רותח.

הש"ך21 פי' הירושלמי (וכן הבינו מפרשי הירוש') שאין היד שולטת היינו שאין ליד שליטה מחמת החום, והיינו יד סולדת בלשון הבבלי.  וא"כ כונת הירוש', שיש מח' אם החילוק בין כ"ר לכ"ש משום הבדל במציאות (כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת) או משום הבדל בגדרי ההלכה (כאן וכאן וכו' אלא עשו הרחק וכו').  ומביאים ראיה מן המציאות (ההן פינכא וכו') שבאמת א"כ הבדל מוחלט במציאות, שכן תלוי בדבר שהוא בתוך הכ"ר או כ"ש, אלא תלוי בגדרי בישול.  וא"כ ב' ההסברים (של הרא"ם והרמב"ם) הם בעיקר' מח' בירושלמי - אלא שבירוש' מדובר בבישול דרב', ובבלי מדובר בבישול דאו' (וכמו שיתבאר).

כ"ה ההבנה הפשוטה בירושלמי, אלא שבשו"ת בית יעקב22 דחה פי' זה וז"ל: כלי ראשון שעומד אצל האש ואין הי"ס בו אם יש סברא להחמיר בזה משום הרחקה א"ל - ד"ז א"צ פנים דמבואר הוא דכל שאין הי"ס בו לא חשיב כ"ר כלל... וכ"כ בספר שפתי כהן שם בשם רש"ל אלא שכתוב שם שסיי' רש"ל דמסתפינא להקל בכ"ר שעומד אצל האש כל זמן שהוא חם אפילו אין היד ס"ב כו' דעשו הרחקה לכ"ר כדאיתא בירושלמי עכ"ל.  הרי בהדיא דיש לנהוג כדברי רש"ל להחמיר בכ"ר אפי' אין היס"ב.  והנה בש"ך השיג על דברי רש"ל בדברים שאינן נראין ולע"ד דברי רש"ל עיקר כמו שאבא'.  וזה דברי בעל ש"ך על דברי מהרש"ל הנ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו שהרי בירושלמי פ' כירה איתא דעשו הרחק לכ"ר שאין היד שולטת בו והיינו שאין להיד שליטה בו דהיינו היס"ב.  אבל כשהיד שולטת בו מוכח התם בירוש' בהדי' דשרי לכ"ע וכו' עכ"ל.

וכבר היה לי ויכוח עם בעל ש"ך בעצמו בהיותו בק"ק ווילנא ואמרתי לו שדבריו תמוהים ודברי רש"ל נכונים.  דאי כדבריו דפי' שאין היד שולטת בו שאמר בירושלמי היינו שאין להיד שליטה בו דהיינו היס"ב א"כ מה צריך הרחקה שאמר בירוש' הא מדינא אסור... גם אישתמיטי' דברי הערוך (ערך סלד)23 דהביא דברי הירושלמי הנ"ל ופי' שולטת הינו סולדת.  וא"כ שאין היד ש"ב שאמר בירוש' אין פי' כמו שהבין בעל ש"ך... אלא ר"ל שאין היס"ב כמ"ש וא"כ דברי רש"ל נכונים... ובעל ש"ך הודה לדברי... עכ"ל הבית יעקב.

אבל באמת לא לחינם פירשו מפרשי הירושלמי והש"ך כמו שפירשו.  והמעיין בירושלמי בפנים יראה שדבריהם מוכרחים.  שלמעלה אמר' בירוש'24 שמותר להפשיר במקום שהיד שולטת ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת.25  וא"כ פי' שהיד שולטת צ"ל אין היד סולדת וכפי' הש"ך.  ונראה שזה ג"כ כונת הערוך שענין י"ס א"ל ועני' י"ש א"ל היינו הך, אלא די"ס הוי אי הי"ש וכו' ודו"ק.

ומה שהקשה על הש"ך דאם בי"ס מיירי מאי הרחקה שייך בכ"ר והרי ידוע שכ"ר (אפי' שאינו ע"ג האש) שהיס"ב דאו'.  א"ז קושיא כלל שמפורש בירושלמי26 שאין בישול דאו' אלא בעומד ע"ג האש.  וכל שהוסר מן האש אינו אלא דרב': איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו.  ולפי' צריך הרחקה.

והנה האגלי טל27 פירש אף שיטת הרמב"ם כמו הירושלמי (שאין בישול דאו' אלא בע"ג האש).  ובאמת קשה לפרש דברי הרמב"ם כן.  שהרמב"ם28 כותב וכן המדיח בחמין דג מליח הישן או קולייס האספנין והוא דג דק ורך ביותר הרי זה חייב.  שהדחתן בחמין זה הוא גמר בשולן וכן כל כיוצא בהן.  עכ"ל.  ואם עירוי כ"ר מבשל, ודאי כ"ר שאינו ע"ג האש מבשל.  אא"כ נפרש29 שהרמב"ם מבאר החילוק בין כ"ר ע"ג האש וכ"ר וכ"ש ע"פ מציאות, וא"כ בקלי הבישול שייך בישול אף באינו כ"ר ע"ג האש.  אמנם אין דברי הרמב"ם משמע כן, וכמו שהבאינו למעלה מהאו"ש ועוד.  וע"כ מבאר האו"ש30 שהירוש' והבבלי חולקים בזה, והרמב"ם באמת פוסק כמו הבבלי.  וזה גופא נקודת הסוגיא בדיונה על גלגול ביצה אי הו דאו' או דרב' והראיה ממליח הישן - שיתכן בישול דאו' באינו ע"ג האש.31

-ד-

בירושלמי32 מופיע עוד מח' בין ר' יוסי ור' יונה: מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה.  ר' יונה אמר אסור ועירוי ככ"ר הוא.  חייליה דר' יונה מן הדא אחד שבישל בו אחד שירה לתוכו רותח.  א"ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינן מבשלין וכו'.  ע"ש.

ולכאו' יש כאן סתירה שבעירוי עדיין אין היד שולטת (היס"ב) וא"כ איך התיר לשיטתו (שתלוי באם היס"ב א"ל).33  כיון שתלוי במציאות איך הצטנן בלא דפנות מקררות דכ"ש.  אלא נראה דמ"מ אינו מבשל במציאות משום תתאה גבר.34

והנה מראית ר' יונה (בירוש') יוצא דלר' יונה כדי להיות אסור צ"ל בישול במציאות וגם בגדר תולדות האור.  דאין ראיתו ראיה שעירוי בכלל תולדות האור (שבשאר איסורי' א"צ לכאו' אלא שערוי מבשל במציאות.  וא"כ רק עירוי המבשלת אסור, כמו שדוקא דברים המתבשלי' בכ"ר אסורים בכ"ר35 וז"פ.

ובאג"ט36 ר"ל שאין עירוי כ"ר מבשל אלא בלא נפסק הקילוח.  ונתקשה מקרבן פסח.  ולפי שיטת הרמב"ם וסייעתו (עה"ד שביארנו) לא קשיא מידי.  שודאי אף בנפסק מבשל במציאות.  וזה מספיק לשאר איסור'.  ולפי' בש"א אין חילוק בין נפסק ללא נפסק.  אבל בשבת צ"ל תולדות האור    ולפי' אם לא נפסק נחשב לאות' חפצא שהיה בכ"ר על האש והוא בגדר    בישול.37  אבל אם נפסק נחשב לחפצא אחרת הבא מכחה ואינו בגדר בישול.  והאג"ט שלא פי' כן (כמש"כ למעלה) היה צ"ל ולחדש מש"כ ע"ש.

1. עיקר דברינו כאן אינם באים לחדש כלל - שהדברים כבר מבוארים וידועים אלא לתשומת לב ולהדגשה בלבד.  שהרי בעניני כ"ר וכ"ש וגדרי בישול רבו השיטות הלכה למעשה מן הקצה אל הקצה ורבה המבוכה בענינים אלו.  וכמדומה שאם נסתקל מתוך המסגרת המודג' כאן נוכל להבחין בין חומרא לחומרא ובין קולא לקולא - ולבחור הראוי לקבל והראוי לדחות, אחרי עמידה על יסודי השיטות.  שאינו דומה חומרא לחשוש לדעת הרא"ם וסיעתו לחומרא - אף דא"כ עיקר הדין (ועי' חזו"א או"ח (סי' נ"ב סקי"ח וי"ט) ואכמ"ל) לחשש ששייך כאן שיטת הרא"ם בתורת אפשר ודו"ק.  וא"כ א"ז הדרך שדנו אחרי' בשאלות אלו ד"כ, לע"ד ראוי לעיין בשיטות ולהבחינם ע"פ הנ"ל.  ומהעיין יבחור.  וע"ע בשו"ת אג"מ או"ח ח"ד (סי' ע"ד).

2. שבת (קמה:).

3. שבת (לח:).

4. שבת (לח: לט.).

5. מרדכי שבת (סי' ש"ב).

6. ספר יריאים השלם (ס' קע"ד) עמ' 268 והל'.

7. ראבי"ה שבת (סי' קצ"ז) עמ' 256.

8. עי' אגל"ט מל' אופה (סקמ"ב אות ג') ודו"ק.

9. ספר יריאים השלם (שם) עמ' 256.

10. חיי אדם הל' שבת (כלל כ' סק"ד).

11. חי' הרשב"א שבת (מב.) ד"ה נותן אדם חמין וכו'.

12. הל' מעשר (פ"ג הט"ו).

13. הל' מעשר (פ"ג הט"ו).

14. עי' שו"ת שואל ומשיב ח"ה (סי' י"א) באריכות בענינינו.  ושו"ת נוב"י מ"ת חאו"ח (סי' כ"ג).  ואו"ש הל' שבת (פ"ט ה"ב).  ודלא כמש"כ החזו"א או"ח (סי' נ"ב סקי"ט) ע"ש.  ועי' גליון מהרש"א יו"ד (סי' פ"ז).  ועי' משמרת חיים ח"א הל' שבת (סי' כ').  ואכמ"ל.

15. או"ש (שם).

16. תוס' שבת (מ:) ד"ה ושמע מינה וכו'.

17. שבת (מב:).

18. חי' הגהות או"ח (סי' שי"ח סק"ג) בדעת הטור.  ועוד.

19. ב"י (שם) בדעת הרא"ם וסמ"ג.  ומהרש"ל מובא בפרישה (שם סק"ט).

20. ירושלמי שבת (פ"ג ה"ד).

21. ש"ך יו"ד (סי' ק"ה סק"ה).

22. שו"ת בית יעקב (סי' כ').  וגליון מהרש"א יו"ד (שם).  ואגל"ט הל' אופה (סקכ"ה).  וכו'.

23. מפר"ח שבת (מ:).

24. ירוש' שבת (שם).

25. השו' גמ' דידן שבת (מ:) ודו"ק.

26. ירוש' שבת (פ"ג ה"ה).

27. אגל"ט מל' אופה (סקכ"ג).

28. הל' שבת (פ"ט ה"ב).

29. כמו שביאר הג"ר אהרן סולוביצ'יק שליט"א לתרץ קושיתי על האגל"ט.

30. או"ש (שם).

31. כמש"כ הר"ן (דף י"ח ע"א) ד"ה איבעיא להו גלגל וכו'.  (ועי' אגל"ט מל' אופה (סקל"ח אות ג') וכו').  וכן בחי' הריטב"א (החדשים) לשבת (לח:) ד"ה גלגל מאי וכו'.  ודלא כחזו"א או"ח (סי' נ"ב סקי"ט).  ואכמ"ל.

32. ירוש' שבת (פ"ג ה"ה).  וע"ע סה"י (סי' רמ"ג ור"נ).  ורשב"א שבת (מב.) ועוד ואכמ"ל.

33. ע' טוב ירושלים (לשם).

34. עי' קה"י שבת (סי' כ"ג).

35. וע"ע בס' העיטור, שער הכשר הבשר (עמ' 01) ודו"ק.

36. אגל"ט מלאכת אופה (סקל"ב).

37. עי' ע"ז (עב:) ואכמ"ל.